היי זאב, איזה כיף שנפגשים לדבר. בוא נתחיל.

איזה ילד היית?
קודם כל, אני עדיין ילד. וברצינות, הייתי ילד פעיל ועסוק, ועבדתי מגיל מאוד צעיר. בתור ילד היו לי ג׳וקים של ילד והשואו-ביז קסם לי. אז נכנסתי לתחום. הייתי איש במה, סאונד, תאורה, הפקות. אח"כ הייתי תקליטן במועדונים ועשיתי גם אירועים, אני מהתקופה של אילן בן שחר, בשלב שהטכנו נכנס ברחתי מהעולם הזה. הייתי שדרן רדיו, התחלתי מרדיו פיראטי ועברתי לקול ישראל ואח"כ לתחנות רדיו אזוריות בתחילת דרכן. במשך הרבה שנים הגשתי תוכניות רדיו. הייתי בחור צעיר, עבדתי, הרווחתי כסף ובזבזתי כפול. זה היה בית הספר הראשון שלי למסחר.

האם כילד היה לך ברור שתעבוד עם אבא?
גדלתי בבית של אבא שהיה תעשיין בתחילת דרכו. אדם שעבד מאוד, מאוד קשה והחיים שלו היו סביב המאפיה. גרנו בדירה צנועה, בקומה רביעית בסמטה בקריות, ואת אבא שלי הייתי רואה רק בסופי שבוע. בכל שאר לילות השבוע, בשעה 2:00 הוא היה קם לצלילי השעון המעורר שהיה מעיר אותו ויחד איתו גם את כל השכונה. יום העבודה שלו שהיה מתחיל בשעה הזו היה נמשך עד ל-22:30 אז היה חוזר מהמאפיה ואומר לי, לילה טוב. בשבתות כשהוא היה בבית, הוא ישן. ״שירים ושערים״ היה מתנגן ברקע תמיד וידענו שאם היינו רוצים להעיר אותו צריך פשוט לכבות את הרדיו. עם השנים אבא שלי התפנה יותר, ואף עברנו לבית פרטי. כשהמצב הבריאותי שלו התדרדר אני נקראתי לדגל. ומבלי לחשוב פעמיים נכנסתי לתוך העסק המשפחתי.

מה למדת מהבית? איזה ערכים קיבלת?
הערך הכי חשוב שקיבלתי מהבית, שהוא גם זה שאני מנסה להנחיל היום לילדיי הוא מוסר עבודה. זה אחד הדברים הכי חזקים שינקתי מהבית. שזה לא משנה מה קורה – אם שמש, גשם, עייפות, חוסר חשק – אתה קם לעבוד.

"אני רוצה להיות יצרן מזון מוביל, משפיע והכי חשוב הגון. חתימה של טעם זה הבסיס שלי לעשייה הזו."

מה האתגרים של להיות דור ממשיך בעסק משפחתי?
זו שאלה כבדה שהכי נכון לענות עליה בשאלה – מה לא אתגר בעסק משפחתי? כל אתגר שקיים בעסק רגיל מועצם בעסק משפחתי. אלה לא רק השותפים שלי אלא גם המשפחה שלי ואיתם אני יושב סביב שולחן החג. אתגר נוסף הוא שאנחנו דור ממשיך אז יש מעלינו כל הזמן את צל המייסדים, ההורים. את הזיכרון של אלו שבנו את העסק בידיים. זה כמעט כמו לנווט ספינה בים פתוח ולהביא אותה למבטחים. אז איך עושים את זה? הדבר הכי חשוב הוא להבין מה לשמר ומה לשחרר. להגדיר מראש מה התפקיד והסמכויות של כל אחד בעסק. בסוף, לכף יד לא יכול להיות מחובר יותר ממוח אחד ואנחנו מגדירים מחדש את כללי הניהול המשותף.

האם העסק זולג לתוך ארוחות משפחיות או שיש הפרדה? האם הכל זה עבודה?
אני לא יכול להגיד שזה לא זולג, כשהיינו צעירים וחיינו תחת אותה קורת גג זה היה יותר. אי אפשר להימנע מלדבר על העסק. כולנו חיים וסמוכים על השולחן הזה.

מה רצית להיות כשתהיה גדול?
כשאהיה גדול אני רוצה להיות פיליפ סטארק. אני נורא אוהב לייצר ולעצב. החלום שלי היה להיות ארכיטקט. היום אני מוצא את היצירתיות הזו בתחומי הניהול, בתחומי הפיתוח העסקי.

מה זה לעצב ניהול?
ניהול בסופו של דבר זה יצירה. זה נורא מספק. לנהל עסק משפחתי בתחום יצרני זה מאוד קשה ולחשוב על פיתוח עסקי זה חתיכת אתגר. אבל כשמתכננים מהלכים ורואים אותם יוצאים לפועל, נבנים שכבה אחר שכבה ואת התוצאות – יש בזה המון סיפוק. זה יצירה.  

מה העצה הכי טובה שאתה יכול לתת למי שמחפש קריירה בתחום המזון?
העצה שלי לא קשורה בהכרח לשוק המזון אלא בכלל למי שמחפש קריירה. הדבר הראשון והכי חשוב הוא לשאול את עצמך – עד כמה זה בדם שלך? זה תקף לכל עיסוק. אדם צריך פאשן למה שהוא עושה.
בנוסף, בעידן שלנו, העצה שלי לצעירים שיש להם פאשן למזון יחד עם היכולות הטכנולוגיות המדהימות שיש לדור הזה הוא ללכת לתחום ה״פודטק״. תחום מרתק, עכשווי שבו החבר׳ה הצעירים עם האוריינטציה הטכנולוגית שפועמת בהם יכולים להגיע לדברים מטורפים. זה העתיד.

"מנהל טוב הוא מנהיג טוב. רק שיזכור שאם הוא מחפש לרצות את כולם – שלא יהיה מנהיג, שימכור גלידה."

בוא נדבר על ניהול. מה הופך מנהל למנהל טוב?
השאלה היא קודם כל – מנהל טוב בעיני מי, בעיני העובדים או בעיני הדירקטוריון? מנהל טוב נמדד בסופו של דבר בתוצאות שהוא מביא, זה המדד. אבל הוא גם זה שמצליח להניע ולהפעיל אנשים תחתיו להגיע לתוצאות אותם הוא רוצה להשיג. אז מנהל טוב הוא מנהיג טוב. רק שיזכור שאם הוא מחפש לרצות את כולם – שלא יהיה מנהיג, שימכור גלידה. מגלידה הרי כולם מרוצים, לא? אז מנהל טוב לאו דווקא עסוק בפופולריות. הוא צריך לדעת לקבל החלטות ולאו דווקא כאלה שמרצות את כולם.

ניהול זה משהו שלומדים או נולדים איתו?
תראי, גם פיל אפשר ללמד לרקוד בקרקס. השאלה היא כמה שנים זה ייקח. מי שאין לו את זה, אין לו את זה. ומה זה את זה? אינטואיציה, תורת ההקשבה. אני מצטייר כאדם שלא מקשיב אבל זו הטכניקה שלי להקשיב. אני חושב שצריך שיהיה לך משהו מזה כדי שיוכלו לפתח את זה. אם אין לך ואתה נקלע לזה בעל כורחך, עדיף שתוותר.

"אם יש לך פאשן אתה ניגש לדברים מתוך חשיבה שמכלילה בפנים גם רגשות, תחושות ואמוציות. זה דלק שמוציא ממך קריאייטיביות."

מה בעינייך העובד האידאלי?
העובד האידאלי מבחינתי היו אבא שלי ודוד שלי, זיכרונם לברכה. אנשים עם מוסר עבודה חזק. לא משנה אם אתה בתפקיד בכיר או איש כפיים. אני גם מאוד מאמין בעובדים שאומרים את המילה ״אנחנו״. כשעושים שימוש במילה הזו, אני כמנהל וכמעסיק יודע שאני אוכל להנות מהפריון של העובד הזה הרבה יותר. הוא רואה מטרה משותפת עם אלה שעובדים אתו. אינטראקציה בין אנשים מייצרת כוח. העובד האידאלי הוא טים פלייר עם מוסר עבודה.

מה הדבר שהכי חשוב לדעת שרוצים להשיק מותג מזון חדש?
ההבדל בין מוצר למותג – הכי חשוב להבין. מוצר אתה צריך. מותג אתה רוצה. זה ניד ו-וואנט.
קודם כל חשוב לגשת לתהליך של השקת מותג בשאלה של למי זה מיועד? טירגוט למיתוג הוא מאוד חשוב. למי הוא אמור לדבר ואיך הוא אמור לדבר. תפקיד המותג הוא לקשר בין האסטרטגיה העסקית והחיבור הרגשי לצרכן. ואם אתה יודע לגרום לזה זה המשמעות האמיתית. זה האתגר האמיתי בהשקה של מותג מזון.

האם חייב להיות לך חיבור אישי למוצר שלך?
כן, חייב להיות. קוראים לזה פאשן. אם יש לך פאשן אתה ניגש לדברים מתוך חשיבה שמכלילה בפנים גם רגשות, תחושות ואמוציות. זה דלק שמוציא ממך קריאייטיביות. אם בתור יצרן אין לי פאשן למוצר שלי, איך אני אוכל להעביר את ההתלהבות לצרכן? אם אני לא מתלהב איך הוא יוכל להתלהב? האם יש שף שלא אוהב את האוכל שהוא עושה? אין דבר כזה.

האם יש מקום לאג׳נדה ולטעם האישי בתהליך פיתוח המוצרים?
התשובה היא כן. אני לא אפתח מוצר שאני לא אוהב. נקודה. לא רק שיש מקום לטעם אישי אלא תמיד צריך להביא אותו בחשבון. האם צריך שהמוצר יהיה מבוסס רק על זה? פה כבר יבוא השיקול העסקי.

כלקוח כשנכנס לתהליך מיתוג חברה, מה הדבר הכי חשוב שאתה צריך לדעת?
מיתוג לא נולד מעצמו. זה פרי של המון עבודה קשה. עבודה קשה של אנשים עם אנשים. סיכויי ההצלחה של זה תלויים מאוד במי שאתה בוחר לעשות את זה איתו. בסוף הכל זה אנשים, אנשים, אנשים. צריך לדעת לבחור את האנשים הנכונים לעבוד איתך בזה. אותי מעניין גם התהליך לא רק התוצאה. החיבור שלי עם מעיין ושייק היה מיידי, הבנתי ישר שאני יכול לשגע אותם והם יכולים לשגע אותי. זה תהליך עם המון חששות ורגשות, ומולי קבוצה של בנות מוכשרות שמביאות קונספטים שגרמו לי להקשיב. לדעת להפתח, לחבק תפיסות עולם שהן לאו דווקא שלך, ובסוף יש גם שאלה של כסף. צריך לדעת שכשעושים מיתוג זה עולה כסף. יש המון עבודה.

מתי הבנת שעשית בחירה טובה?
הצגנו בדובאי בתערוכה וכל תהליך המיתוג קרם עור וגידים למול עיניי. וכשהתחלתי לקבל פידבק מאנשים שרק נתקלו בויז׳ואל ובקונספט ומגיבים על זה בחיוביות ואטרקטיביות עוד לפני שטעמו את המוצר הבנתי שבחרתי נכון.

מה הערך המוסף שמיתוג יכול לתת למוצר מזון?
מיתוג מייצר חיבור רגשי. ברגע שהצלחתי לייצר רגשות וחוויה למותג – חיזקתי והוספתי לקוחות. הגברתי את נאמנות. המיתוג החדש של דוידוביץ'׳ נולד מתוך בחירה אסטרטגית. המהות זה להעביר הילוך בין מה שהיינו פעם, את כל המטען ההיסטורי – לזהות החדשה-ישנה שלנו. להעביר לצרכן את המשהו הנוסף הזה על מוצר שהוא צריך. את החתימה של הטעם, את ההיסטוריה, את זה שאצלנו נלחמים על כל גרגיר. לנו יש את הטאץ׳, המיתוג עושה את החיבור הזה. הרגשי.

מה ההצלחה המקצועית הגדולה ביותר שלך?
מבחינתי היא עוד לא קרתה. אבל אם להתייחס לכל מה שעברתי עד היום, אז הצלחה מבחינתי, היא לא רק קיום עסק משפחתי יצרני לאורך שנים אלא גם זה שהצלחתי לייצר שינוי בתפיסת ההפעלה שלו ולהתאים אותו לעידן המודרני. עצם זה שהצלחתי לקחת את המשפחה שלי למסע הזה, זה הישג ענק מבחינתי.

10 שנים מהיום איפה קבוצת דוידוביץ׳?
אני רוצה להיות יצרן מזון מוביל, משפיע והכי חשוב הגון. חתימה של טעם זה הבסיס שלי לעשייה הזו. אני רוצה להיות בכל בית בישראל עם מוצר בסיסי אלמנטרי שכולם רוצים אותו ומשתמשים בו.

מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?
אני חולה אופנועים, אז לרכב. יחד עם אשתי. בכלל, אני אוהב לעשות הכל יחד איתה. משפחה זה הכי כיף.

תודה זאב! אנחנו מתים עליך.

לקייס המלא==>